הקוף ה"סנוב" הזה, שעל פי האקדמיה ללשון יש לקרוא לו "חֲרוּמַף", חי ביערות אסיה (בעיקר בטיבט ובסין) בגבהים של עד 13 אלף רגל. הוא קיבל את שמו הודות לאפו הקצר ובעל הנחיריים הפונים קדימה , יש לו פרווה צבעונית וארוכה והוא מגיע לגודל של כחצי מטר בלבד, לא כולל זנב באורך מטר.
הוא תוכי לילי האנדמי לניו זילנד. לקאקאפו מספר תכונות ייחודיות: יש לו שיטת חיזור מיוחדת; הוא התוכי היחיד החסר יכולת תעופה; הוא התוכי הכבד
ביותר; וכן הוא אחד העופות בעלי תוחלת החיים הארוכה ביותר.
המין מצוי בסכנת הכחדה חמורה[1]: נכון לשנת 2012 ידוע על 126 פרטים בעולם כולו[2], כול
ם מסומנים על ידי האדם ו
נתונים במעקב תמידי. האב הקדמון של הקאקאפו נפרד ממיני התוכיים האחרים כשניו זילנד הפכה
לאי, לפני כ-70 מיליון נה. שם, בהיעדר טורפים, איבד את יכולת התעופה. עם התיישבות הפולינזים בניו זילנד, ולאחריהם האירופאים, הגיעו עמם טורפ
ים שהיו עבורו מינים פולשים, כגון חתולים, חולדות וסמוריים, ואוכלוסיית הקאקאפו הוכחדה כמעט כליל.
עוד שילוב מעניין ונדיר בין שני בעלי חיים הוא האוקאפי, הידוע גם כ"ג'ירף היער" או כ"חד קרן אפריקני", אך קיבל את שמו ה"רשמי"
מהצורה שבה הוגים אותו ילידי אפריקה.
זהו בעל חיים מפוספס וארוך צוואר, הנראה כהכלאה בין זברה לאנטילופה ושוכן בלב יערות הגשם של קונגו. לאוקאפי לשון ארוכה, המגיעה
עד לעיניו ולאוזניו ומיועדת לאיס
ו מזון ולגירוש חרקים מעצבנים. למרות שהוא בן משפחתה החי היחיד של הג'ירפה, צווארו אינו ארוך כמו שלה והוא נמוך ממנה בהרבה.
הוא מין של לווייתן בעל שיניים החי באזור הארקטי והסוב-ארקטי. הוא אחד משני המינים במשפחת החדשיניים, לצד
חדשן חדקרן. זהו יונק ימי שאורכו מגיע לחמישה מטרים, הבולט בצבעו
(Beluga) הלבן ובמבנה ראשו הייחודי. שם נוסף של הלבנתן הוא בלוגה
